<h1>ראבי"ה סימן תשמ"ב</h1>
<h2>דף יד.</h2>
וגרסינן בפרק רבי אליעזר אומר תולין אמר רב יהודה הני פילפלי מידק חדא חדא בקתא דסכינא שרי תרתי אסור רבא אמר כיון דמשני אפילו טובא נמי. ואית מרברברבתא דמפרשי להאי מילתא בשבת ואית דמפרשי לה ביום טוב. והכי הילכתא דפילפלי בעי שנוי. וברחיים שלהם לא, מפני שהוא כמכביר, דתניא רחיים של פלפלין יש בו משום שלשה דברים [האמצעי] מטמא משום כלי כברה והעליון משום כלי מתכות והתחתון משום כלי בית קיבול. וליתנהו בכלל שאר תבלין הנדוכין כדרכן, ופילפלין ומוריקא לא מפיגים טעמם, וכהאי לישנא קיימא לן דתליא טעמא בהפגת טעם. וכל רבוותא שוים דהך דרב אחא ברדלא במלח הוה, ומדפריך ודילמא תבלין הוו שמע מינה דפשיטא ליה דתבלין לא בעי שינוי ולא הטייה. והך דרב יהודה אמר שמואל דאמר כל הנדוכין נדוכין כדרכם במכתשת קטנה קאמר, כדמוכח ברייתא דלקמיה, ותו דפרכינן אדרב פפי ודילמא במכתשת קטנה עבידא שמע מינה דפשיטא ליה שבגדולה אסורה. ובהלכות גדולות כתב כל מידי דצורך סעודה כגון חטי לדייסא שרי למידק במכתשת קטנה דאמר רב יהודה אמר שמואל כל הנדוכין וכו'. וכל דמדיק ביום טוב לא צריך לאצלויי לבר ממלחא ומוריקא דאמר ליה [רב] לרב אחא ברדלא כי דייקת אצלי אצלויי. ושומין נמי הם מפיגים טעמא ושרי לדוכן כדרכן. וכן מצאתי בתשובה. ובתוספתא דמכילתין תניא אין כותשין את [המלח] במדוך של עץ אבל מרסק הוא ביד הסכין ובעץ הפרור ואינו חושש. ושחיקת שומין בשבת אסור. גרסינן [בירושלמי] פרק כלל גדול ההן דשחיק תומא כד מפרך ברישייא משום דש כד מבחר מקלופיה משום בורר כד שחק במדוכתה משום טוחן כד יהיב משקין משום לש גמר מלאכתם משום מכה בפטיש. ונראה לי שם היה קולפם אתמול היו מפיגין טעמם אפילו בלא כתישה. וגרסינן בירושלמי בפרקין [וידוך] מאתמול חבריא בשם רבי יוחנן שטעמם מר רבי זעירא בשם רבי יוחנן שטעמם פגום שמואל שחק על סיטרא דמדוכתא. ונראה לי דהך דשמואל מכתשת גדולה היתה, דאי לא תימא הכי קשיא דשמואל אדשמואל דגמרא דידן. וגרסינן בירושלמי רבי יצחק טסייה שאל לריש לקיש מהו למישחק קונדיטון ביומא טבא אמר ליה שרי יהיב לי ואנא אישתי וכו'. ורבינו שב"ט פירש דהרקדה לא התירו כלל ביום טוב, כדתניא בפרק אין צדין אין שונין קמח וכו', אבל אם לא ריקדו מערב יום טוב פשיטא לן שאסור לרקדו בתחלה, משום דלא פגמה ולא מצינו בשום ענין שהיה [להם חילוק] בהרקדה, מה שאין כן בדישה [ובברירה], ואף על גב שאינן מפיגים טעמם הרי הקילו בם וחלקו בין מלילה מועטה למרובה בפרק מפנין ואפילו בשבת, הילכך הקילו בה ביום טוב כדאמרינן לעיל בפרקין, וכן בברירה חזינן בפרק כלל גדול שחילקו [בין] ברירה בנפה וכברה לברירת קנון ותמחוי, ולענין יום טוב לא גזור, כדתניא לעיל ובמשנתינו תנן בית הילל אומרים בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי. ובשימור אף על פי שאינו חלוק בענינו התירו ביום טוב מפני שמפיג טעמו, וגם מצינו בסינון יין הדומה למשמר חילוק בפרק רבי אליעזר דתולין, וקיימא לן כרבנן דאמרי נותנים לתלויה ביום טוב. ואף על גב דמשמר משום בורר או מרקד מתרין ביה כדאיתא התם, ואפילו הכי שרי, כדפרישית טעמא. ועוד טעם אחר כמו שאפרש בסוף פרקין. ואני מצאתי סעד לכל הדברים הללו כמו שחילקתי בירושלמי בפרק כלל גדול דוק ותשכח.
